דברי תורה - וידאו

ארבעת המצבים שבהם מתחייבים בברכת הגומל
מדוע דווקא בעבודת הקרבנות נאמר הביטוי 'ריח ניחוח' ולא בשאר מצוות ?
עבודת הקרבנות והתרצות אל הבורא

משה קבל תורה מסיני


נרשם ע"י אליעזר שמואלי

שיעור מספר 16203 שנמסר במכון מאיר ע"י הרב אורי שרקי

המשנה הראשונה של מסכת אבות : "משה קבל תורה מסיני "


משה

מסכת אבות עוסקת בהנהגות מוסריות ואם כן מדוע המשנה מזכירה דווקא את משה רבנו ? אפשר להתחיל מאבות האומה או אפילו מאדם הראשון ?
מכאן יש הטועים לחשוב שהמוסר מקורו בתורה – אם מתחילים דווקא ממשה רבנו שהוא מקבל התורה בפרוט הנהגות מוסריות – אזי מקור המוסר הוא התורה .

אלא שבמסכת אבות עצמה אומרת המשנה בפרק שלישי "אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין תורה " וגם ידוע מאמר רבותינו ש"דרך ארץ קדמה לתורה" . המוסר הוא קומה התחלתית שחייבת להימצא על מנת לעלות לקומה הבאה של "תורה"

מה שהזכירה המשנה את משה – רצתה לומר בזה שגם משה רבנו אמר דברי מוסר

קבל

מדוע נאמר "קבל" – הרי משה רבנו למד את התורה מפי הקב"ה ואז מסר אותה לעם ישראל ?

אלא תחילת הלימוד היא הקבלה , כמשפך שמקבל כל מה שיוצקים לתוכו ללא סינון .
כך תחילת המפגש עם התורה צריך להיות ללא סינון והפעלת החשיבה הביקורתית .
לאחר המפגש עם התוכן ניתן להקשות עליו ולבררו , אך תחילה יש לקבל את הדברים .

בחג השבועות , חג מתן תורה יש בעם ישראל יש מנהג קדמון להיות ערים וללמוד כל הלילה .
ישנם אופנים שונים בדבר : מנהג האשכנזים הוא ללמוד איזו סוגיה או ל'שבת' טוב על איזו מסכת ללמוד אותה בעיון .
מנהג הספרדים , שהוא גם מנהגם של המקובלים (וגם הגאון מוילנא נהג כך ) הוא בעיקרו - לקרוא , לגרוס :

שלושה פסוקים ראשונים ואחרונים מכל פרשה בתורה
משניות - ראשונה ואחרונה של כל מסכת
קטעים מהזוהר הקדוש
רשימת תריג המצוות

כל הטקסט נקרא ללא הסברים וללא התעמקות . מה רוצים ללמד אותנו בקריאה הזו
שיש קודם כל צורך לקבל את הדברים כמו שהם ורק אחר כך להפעיל את החשיבה האינטלקטואלית ולברר את התוכן הנלמד .

בדומה לזה ישנה הלכה שמדי שבוע צריך אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום .
דהיינו לקרוא את כל פרשת אותו השבוע פעמיים ואת התרגום שלה פעם אחת.
הדבר יוצר אצל הלומד קודם כל את ההכרה שיש לקבל את הטקסט התורני כמות שהוא ורק אחר כך יש מקום להקשות
ולברר .

משמעות נוספת למילה "קבל"
לכאורה היה צריך לומר משה למד תורה . מדוע נאמר 'קבל' ?

לימוד שייך בחכמה שהיא עומדת בפני עצמה ויש להתעלות אליה ולהשיג אותה . אבל קבלה זו פעולה שנעשית בין נותן ומקבל . מאחר והתורה איננה חכמה (למרות שמכילה כמובן לוגיקה , כללים ופרטים וכו') אלא דיבורו של הקב"ה . שמיעת הדיבור נקראת קבלה . לכן בתורת ישראל אין מיסטיקה אלא במקום זה יש את תורת הקבלה .

חכמי ישראל תכונת הקבלה מאפיינת אותם . אצל אומות העולם חכם גדול הוא מי שיש לו תלמידים רבים
אבל בעם ישראל תלמיד חכם נמדד לפי מי שממנו קבל את תורתו .

תורה

ישנו הבדל בין "תורה" ל "התורה"

שאלה : האם הכל כתוב בתורה ?
תשובה : לא !

יש מאמרי חז"ל שחביבים מאוד על חלק מהעוסקים בהחזרה בתשובה , שמהם נראה בטעות שמקור כל הידיעות והחכמות שבעולם הוא בתורה :

"אסתכל באוריתא וברא עלמא" , "התורה קדמה לעולם" ועוד

לפי זה יוצא שכל עיסוק בחכמה כלשהיא - פיזיקה , מתמתיקה וכו' הוא בעצם לימוד תורה . איך יתכן אם כן ביטול תורה ? איך למשל אפשר לדעת מה ההרכב של מולקולה של מים ? האם זה כתוב בתורה ?
אלא המשמעות למאמרי חז"ל אלה היא אחרת . יש שתי "תורות" אחת של ה' ואחת שלנו - ההשגה שלנו את תורת ה' .


"התורה" זו תורת ה' שעל פיה ברא ה' את העולם . אבל "תורה" זה מה שאנו משיגים מ"התורה" שה' נותן . מצד ה' אין הגבלה לנתינה והוא מצידו נותן בלי גבול . אבל מצידנו המקבלים יש יכולת קיבול מוגבלת והתורה שלנו נקראת "תורה" .

ההבחנה הזו בין "התורה" ל"תורה" היא בלשון חכמים אבל בתנ"ך ההבחנה המקבילה היא "תורת ה'" ו"תורתנו"
דוגמא : "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" .
בפסוק זה מוכח ישנן שתי תורות שאם לא כן לפי דקדוק הלשון היה צריך לומר "ובה" בתורת ה' יהגה יומם ולילה

לכן בברכת התורה הנוסח הוא "ברוך אתה ה' נותן התורה"

מסיני

משה קבל תורה מה' בהר סיני .אבל האות מם בתחילת המילה משמעה שמשה קבל תורה מסיני ולא מה' .
מסביר המהר"ל מפראג שאי אפשר לקבל מה' כי אין שום מגע בין האינסוף לבין הנברא . מה שכן אפשר לקבל
זה מסיני . דהיינו מכח המדרגה הנקראת 'סיני' . כידוע דרשו חז"ל שתורה ניתנה דווקא בהר סיני כיוון שהוא הנמוך שבהרים .

מי שיודע שהוא בעמדה של מקבל - באמת יכול לקבל . אבל מי שטועה שהוא בעמדת נתינה והשפעה -והרי אין אדם שביחס לבורא הוא בעמדת נתינה - אדם כזה לא יכול לקבל .
לכן את התורה ניתן לקבל מכח מדרגת 'סיני' שהיא ההכרה שאין לו לאדם מצד עצמו כלום אלא מה שהבורא נתן ויתן בו . מצד שני כאשר האדם מכיר בכך הוא צינור שדרכו אפשר להעביר את כל השפע שבעולם .
מדרגה זו היתה מדרגתו של משה רבנו

בזוהר נאמר "מאן שאיהו זעיר - איהו רב" - מי שקטן הוא גדול . ההכרה בקוטן העצמי שלי מאפשרת את קבלת כל מה שאפשר לקבל מהבורא .
זו היתה מדרגתו של משה רבנו שהתורה מעידה עליו "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה " (ספר במדבר יב, ג' פרשת בהעלותך )



משה קבל תורה מסיני ... ומסרה

קבלה משמעותה שהמקבל קבל כל מה שאפשר לקבל

אבל מסירה משמעותה שמשהו בנתינה נחסר .

התורה שקבל משה איננה אותה התורה שנמסרה ליהושוע
ז"א ישנו הבדל מהותי בין מדרגת התורה אצל משה ואצל יהושוע ושאר הנביאים .

כמו כן מדרגת התורה שקבלו אנשי כנסת הגדולה איננה התורה של הנבואה .

משמעות העניין הוא שלדברי התורה שקבל משה , שנמסרו ליהושוע ולנביאים ושנמסרו לחכמים
יש משמעות אחרת בכל מדרגה .

הפרשי המדרגות קיימים גם בין דמויות תנכי"ות - שחיו בתקופת הנבואה לבין דמויות מתקופת בית שני
שהיא תקופת החכמים .

למשל דוד המלך לא ניתן למדידה בגלל שהעולם שבו היה חי הוא עולם אחר לגמרי .
בתקופת דוד המלך שבה הנוכחות האלוהית היתה מוחשית ושרתה שכינה בעולם
אין בכלל תופעה של אתאיזם . טווח הבחירה החופשית היא האם לעבוד את אלוהי ישראל או לעבוד עבודה זרה .
אבל אין בכלל ספק לגבי הנוכחות האלוהית - אפילו אצל אומות העולם .

לכן גם את דוד המלך אין אנחנו יכולים למדוד ולהבין .
מה שכן אנחנו יכולים לקלוט ולמדוד זו את הדמויות של בית שני .
בבית שני כבר הסתלקה השכינה ועד היום הודאות של הנוכחות האלוהית מסופקת .
דוגמא : רבי עקיבא ואנחנו נמצאים באותו עולם .
אבל שלמה המלך ואנחנו לא נמצאים באותו עולם .
כיצד אפשר להסביר שאדם שה' נגלה אליו פעמיים והוא בונה את המקדש והוא אומר את אחת התפילות
הנשגבות בהיסטוריה ואותו אדם עובד עבודה זרה ?

זה מוכיח שעולמם של הקדמונים הוא עולם אחר לגמרי .במקום עולם שהנוכחות האלוהית ודאית אלא שהדרכים לעבוד את הבורא יכולות להיות דרך תורת משה או דרך עבודה זרה , אנו כיום נמצאים בעולם שבו הנוכחות האלוהית נסתרת .